חיפוש

אימון גיבורים אורי

בן מטילדה ומשה. נולד ביום כ"ד בחשוון תשל"א (23.11.1970) בקרית שמונה. אח תאום לאורלי, אליה היה קשור במיוחד. הולדת התאומים הפיצה אור חדש בבית ההורים, שרק שנה קודם לכן שכלו את בנם הצעיר, יעקב, לאחר מחלה. אורי גדל, התחנך ובגר בקרית שמונה. את לימודיו החל בבית-הספר היסודי "המגינים" והמשיך בתיכון "דנציגר" בעיר. כבן למשפחה בת אחת עשרה נפשות למד להסתפק במועט ולהפיק את המיטב ממה שיש, והתבלט בצניעותו. אורי העריץ את אביו וספג ממנו את ערכי אהבת הארץ והזולת, אותם מימש בחייו ואף הנחיל לאחרים.


אורי היה נער פעלתן שהקדיש לילות כימים לחיזוק הגוף וללימודים. הוא הצטיין בשני התחומים והאמין כי הדרך לשלמות משלבת גוף ונפש. במסגרת ענף האתלטיקה הקלה היה רץ למרחקים ארוכים, השתתף בתחרויות איזוריות וארציות ואף במרתונים. בגיל ארבע עשרה גילה את הרוגבי, אותו ספורט נוקשה המצריך מהירות, כוח ומידה לא מבוטלת של אינטליגנציה. אורי הצטרף לקבוצת הרוגבי של הגליל העליון והפך לאחד מעמודי התווך שלה. עד לגיוסו לא החמיץ אימון או משחק. לימים, כשחסרו שחקנים והוא כבר חייל, הזעיקו אותו מקצות הארץ להשלים את הרכב הקבוצה, ומיד אחר כך היה חוזר לבסיסו. בחופשות, עבד אורי עם אביו במטעים של חוות הניסיונות. העבודה הפיסית הקשה, שכללה פריסת צנרת השקיה וקטיף בחודשי הקיץ החמים, לא הרתיעה אותו והוא גילה חריצות, נמרצות וכוח רב.


על אף חוסנו הגופני היה אורי אדם רגיש ואהב לכתוב, בעיקר שירה. היתה לו יכולת להביע בשיר את תחושותיו והרגשותיו בפשטות, בחוכמה ואף בהומור. מתוך יומנו: "אדם כמוהו כסלע / מחלומות אין ספור לבבו מבקש לבקוע / ומבפנים לבבו כבר נשבר / ויראו כל הברואים / כן גם סלעים נשברים". אביו סיפר על רגישותו: כשאורי היה בא הביתה לחופשה, היה מתיישב לידי ומרכין ראש. הבן שלי, מטר שמונים גובה, עם עוצמה של אריה, היה יושב ונותן לי ללטף לו את השיער".


במחצית חודש אוקטובר 1988 התגייס אורי לצה"ל. בתחילה הצטרף לקורס טיס, אולם מיד כשנודע לו על קבלתו לסיירת מטכ"ל, עזב את הקורס והצטרף ל"יחידה", "כדי להישאר עם הרגליים על הקרקע", לדבריו. תקופת שירותו בסיירת מטכ"ל עלומה ואסורה לפרסום. אורי של אותה תקופה הפך מילד עליז ותעלולן לברנש מסוגר, שאינו שש לדבר על שירותו הצבאי ואינו מנדב פרטים על פעילותו. חבריו ספרו כי גם ביחידת עילית זו בלט בעוצמתו, בפיקחותו ובנחישותו לבצע כל משימה, ואף הקשה ביותר.


בטרם סיים את שירותו הסדיר נשלח לקורס קצינים וחזר ליחידה כמפקד צוות. באותה תקופה החלה רצועת עזה לגעוש. אורי, שהבין כי הפעילות העיקרית מתרחשת ברצועה, ולמרות אהבתו לסיירת מטכ"ל ולאנשיה, החליט לעזוב את היחידה ולהצטרף ליחידת המסתערבים "שמשון" כמפקד פלוגה, באומרו: "אני רוצה לשרת היכן שבאמת צריכים אותי". מפקד "שמשון", שקיבל את אורי ליחידה, סיפר: "קלטתי שיושב מולי מישהו מקליבר לא שגרתי - אגדה בחייו...". באחד הראיונות העיתונאיים שנערכו בהקשר לפעולותיה של יחידת המסתערבים, התבטא אורי: "אני יודע שאני עלול למות ואני מוכן לזה". בראיון אחר הוסיף ואמר: "אנחנו מקצוענים, אנחנו לא חיילים שנבהלים מזריקת אבנים ופוגעים בילד או בנער שזורק אבן. אנחנו יודעים לחדור בין אלו מבלי לפגוע בהם ולהוציא את המחבל שביניהם". כך נחשף פן נוסף באישיותו של אורי - מפקד נועז הדואג לחייליו, עומד בראשם ומחנכם לאנושיות ולמתן יחס הוגן לאוכלוסייה המקומית. אורי היה שותף למבצעים רבים ברצועת עזה והצליח עם צוותו ויחידתו לשים יד על מבוקשים ומחבלים רבים.


עם הפינוי מעזה התפרקה יחידת המסתערבים. אורי, ששמו הלך לפניו כקצין מצטיין ושזכה להערכה גם בדרגים הבכירים ביותר, החליט להתנדב לצנחנים ולשמש כמפקד פלוגה, מתוך רצון להיות קרוב ללוחמים ולפעילות. הוא ביצע תפקיד זה במשך שלושה מחזורים ברציפות. בתחילה פיקד על פלוגת טירונים בגדוד "פתן", שם היווה דוגמה אישית גבוהה וגילה אחריות אישית, מקצועיות ומסירות. לאחר שנהרג חברו, שהיה מפקד פלוגה, קיבל על עצמו אורי את הפיקוד והביא את הפלוגה לסוף המסלול. בתפקידו האחרון קיבל לידיו פיקוד על הפלוגה המסייעת בגדוד "צפע". הפלוגה, שסבלה מאבידות והיתה במצב ירוד, עברה תהליך של שינוי קיצוני. אורי, שהתנגד למסורת ולנהלים עליהם גדלה הפלוגה, התחיל לבנותה מחדש בדרך שונה. הוא הצליח לשקם את הפלוגה ולהובילה קדימה, לגבשה ולהופכה לפלוגת איכות. בראיונות עיתונאיים מספרים חייליו בהערצה כיצד תרם שתי משכורות למימון הקמת מועדון לחיילים. הם למדו להעריץ את יושרו, מסירותו ושאיפתו לשלמות, וכיבדו אותו כאב. אורי היה איכפתי, קשוב לחייליו, העניק להם תשומת לב ודאג לשלומם. תחת פיקודו מילאה הפלוגה את משימותיה ברמה של סיירת מובחרת.


בסוף חודש נובמבר 1992 החל אורי לשרת בצבא הקבע. בד בבד עם שירותו בצנחנים נערך אורי לקראת יציאתו לקורס מיוחד ללוחמה בטרור בארצות הברית, המשך לקורס הממושך בו השתתף בעת שירותו ביחידת "שמשון". אחרי הקורס היה אמור להצטרף למסלול "אופ"ק", המיועד לקצינים מצטיינים, לצאת ללימודים אקדמיים מטעם הצבא ולחזור לעמדת פיקוד בכירה. כמי שגדל במשפחה ברוכת ילדים, שאף אורי להקים משפחה גדולה משלו, שתתגורר בחווה בנגב ותעסוק בחקלאות.


ביום י"ב בחשוון תשנ"ז (24.10.1996), יצא אורי עם פלוגתו למארב, סמוך לעיירה הלבנונית עישייה ובאיזור מוצב "ברוש", בגזרה המזרחית של איזור הביטחון. אחד החיילים דרך על תיל ממעיד, אשר גרם להפעלת שרשרת מטעני נפץ. אורי והקשר, סמ"ר תום קרין, אשר הובילו את הכוח, נפגעו מאחור ונהרגו מיד. עוד ארבעה חיילים נפצעו, מהם שלושה קשה. אורי הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בקרית שמונה. בן עשרים וחמש היה בנופלו. הותיר אחריו הורים, חמישה אחים - אילן, גיורא, רונן, איתן וגדי ושלוש אחיות - אורלי, יעל והדר. אורי הועלה לדרגת רב-סרן לאחר מותו.


אורי

על זמן, בזוגות:


ריצת 1 ק"מ ביחד

68 שכיבות שמיכה עם שחרור ידיים

68 וולבול 20\14 ליברות

68 עליות מתח

68 הנפות קטלבל אמריקאיות 32\24 ק"ג

68 ברפיז

68 מטר סחיבת פצוע (34 מטר כל אחד)

ריצת 1 ק"מ ביחד


*את כל התנועות ניתן לחלק בין בני הזוג מלבד הריצה.

שתפו איתנו את אימון הגיבורים\ות שלכם ונעלה אותו לאתר

  • Facebook